22.10.2006

"....סילביה –

אני חושבת עלייך הרבה בימים אלה .... ודבר אחד ברור לי יותר מתמיד: האמנות המלכותית
שזורמת בעורקייך ומוקרנת בכל דבר שאת עושה היא כמו קרני השמש ששום ענן לא יכול להסתיר.....
כמה שאת אומרת בתנועה אחת כה אפסית.

אני יושבת בדירתי ושומעת דיסק של ואלסים של שופן, ומנסה לחשוב על כוריאוגרפיה.
בסוף אני תמיד שואלת את עצמי "מה סילביה היתה עושה?" אני זוכרת בשיחות שלנו שתיארת לי לגבי אנטוניו הרקדן

"איך אפשר לעלות על גדולה?"

וכך אני מרגישה כלפייך ..... כל הזמן שהייתי תלמידה בסטודיו שלך אני ניסיתי בכל כוחי
לספוג את המקסימום ממך. כל כך הייתי רוצה להיות יותר זמן כדי לעשות זאת עוד! ואם היה לי,
בצניעות, חלק (split fraction) מהאמנות שלך הייתי הבן אדם המאושר ביותר על פני האדמה.

אקח הזדמנות זו לגנוב אמירה מהספר על אנטוניו שאת כל כך באדיבות נתת לי לקרוא כמה פעמים,
ולהגיד שאת, סילביה דוראן, המוסיקה....

אני באמת מעריכה אותך יותר ויותר במשך הזמן, כשאני צוללת לתוך הים של המחול הספרדי,
הייתי רוצה להודות לך פעם נוספת על הכל. כבוד הוא לי להיות תמיד תלמידתך ואני מקווה שאני
מייצגת בכבוד את הגדולה שלך כמורה וכאומנית שיכולה באמת להפוך אבנים לרקדנים.

אולה סילביה ! "

קטע מתוך מכתב מש.ב.