מכתב מה.ב. 9.11.2000

 לסילביה וחן היקרות!

 מה שלומכן?

אני מרגישה שאתן המשפחה השנייה שלי ואני כ"כ מתגעגעת אליכן.

איתי הכל בסדר.  נורא קר פה, ממש מקפיא.  אבל בסה"כ בסדר.

אני ממשיכה לרקוד אצל "פרוקה" ואני מרגישה שמצאתי את המקום שלי ככה.  הרגשה  נהדרת,
 כי מכל המבחר של המורים שיש פה לפעמים נורא קשה לבחור, אבל אני מרגישה שמצאתי את הפינה
 שלי ונותן איזשהו הרגשה של שלווה פנימית.

אני לומדת המון רק מראייה, דבר שלמדתי  ממך סילביה וזה מדהים.  לפעמים, להרגיש ואז זה יוצא מושלם. 
אני חושבת שבגלל שהייתי  בסטודיו הרבה זמן, ולמדתי ממך כ"כ הרבה על החיים, על הפלמנקו, ועל אנשים,
 אני מסוגלת לעשות ולבצע היום כמעט הכל בלי שום בעיה ולהרגיש .  אני חושבת שבפעם הראשונה בחיים שלי
 אני מעיזה להרגיש יותר מאשר לבצע נכון או לא נכון ובזכות זה הדבר שהרי היה חסר לי (אני חושבת) וזו תחושה נהדרת בשבילי.

 פרוקה כ"כ דומה לך בהמון דברים, יש לכן את אותן רגשות , את אותה עדינות ויחד עם זה את אותו כח מדהים. 
והייתי כ"כ רוצה שתפגשו פעם כי היא בנאדם מדהים כמוך.

אבל אף אחד לא ייתן ונותן את מה שאת נותנת, ולאף אחד לא איכפת באמת, אבל בשבילי רק להתבונן נותן לי השראה.

 אני פתאום כ"כ שלמה עם מה שאני , בריקוד אני מתכוונת, משהו שלא יכולתי להבין אותו מראש,
אבל כאן אני מרגישה את השלמות הזאת והביטחון במה שאני עושה.  וכל זה מגיע רק לך סילביה.