מה היא הסיבה שסילביה דוראן נחשבת כמורה כה מיוחדת ודגולה?

סילביה מאמינה שללמד זה לתת.

היא מקנה לתלמידיה את הכלים שמאפשרים להם ליצור את האישיות האמנותית האישית של כל אחד ואחד.

היא מביאה אותם למודעות עצמית וכך נותנת להם את הכלים כדי שיוכלו להביע את עצמם.

מילים שנכתבו אליה ע"י מורתה ויקטוריה אוחניה, המנהלת אמנותית לשעבר של הבלט הלאומי הספרדי:

"...אני נרגשת מאוד מהביקור בסטודיו שלך. אני יודעת שאת אשת מקצוע גדולה. כשתלמידותיך הגיעו לספרד

היתה בהן חותמת אמנותית יוצאת מן הכלל.

אבל חלפו שנים רבות, ואני חששתי שתיפלי במלכודת של החדשנות שתוקפת אותנו בצורה כה מסוכנת.

יש רקדנים – לא אנקוב בשמות – שבזכות אישיותם הגדולה, יכולים לחדש. אילו, ברובם,

מכירים את הריקוד באופן מושלם, והם יכולים להרשות לעצמם את הזכות ליצור צורות חדשות.

אבל לא אנחנו המורים!!!

המורים חייבים ללמד את השורש, את האמת, ורק ככה יוצרו רקדנים טובים שאולי, מחר, יוכלו לחדש.

זהירות! מטעים את התלמידים והופכים אותם לזרים למחול הספרדי.

אני התרגשתי בגלל שלתלמידותיך יש משהו שמאוד קשה למורה להעביר –

העומק של אמנות המחול. הטכניקה היתה לך ואת שומרת אותה טהורה, אבל האמנות הזאת שידעת

להעביר לתלמידותיך היא מתת אל שלא ניזוקה על- ידי השנים הרבות שחלפו.

לכל אחת מתלמידותיך היה משהו מיוחד – משהו שהינו הן עצמן – אבל, בלעדייך, לא יכלו להכיר אותו ולהגיע אליו.

בראוו!

תמיד רציתי שתלמידי יעבירו את האהבה שלי למחול.

לא כולם מסוגלים לעשות זאת.

למזלי, יש לי תלמידות כמוך ששום דבר לא יכול להשחית אותם.

תודה סילביה!"

מילים לסילביה דוראן מחוזה אנטוניו מנהל אמנותי של הבלט הספרדי הלאומי:

"....עם כל זאת, ברצוני לציין במיוחד, עד כמה מרגש היה להיות נוכח בשיעור ובהופעת הסטודיו של תלמידותיך.

עבודתך, היא באמת יוצאת מן הכלל ומגיע לך כל השבחים עליה.

בעבודתך את מעבירה לתלמידותיך, דבר שקשה מאוד ללמוד: אהבת המקצוע, התנהגות ומשמעת.

אינני מדבר על לימוד צעדי ריקוד זה או אחר, אלא בקונספציה שלך והדרך שבה את מקנה לתלמידותיך את התחושה לאומנות שלנו.

מעט הם השבחים על כל כך הרבה המגיע לך. תבורכי על פעולתך ותרומתך הרבה למחול הספרדי ואני מאחל לך,

מקרב לב, שתמשיכי תמיד בדרך זו..."